|
בְּקֵצָר
|
המסע, עבור מישל אונפרה, אינו רק הרפתקה גיאוגרפית, אלא חקירה פואטית ורוחנית אמיתית. בכתיבתו, הוא מזמין את קוראיו לגלות מחדש את העולם דרך פריזמות עשירות ברגשות ובמשמעויות. יצירתו, במיוחד דרך אסתטיקה של המסע ותיאוריה של המסע, ממחישה כיצד תנועה פיזית יכולה להפוך לחקירה של השמים הפנימיים ולקרבה לממדי המסתורין של הקיום. כל מסע נחשב כהזדמנות לנסות ולהרהר, לגשת לעמקי הנדירים ולעושר הבלתי ניתן להערכה.
À lire שולחן מונר בסטרטאט: חוויה גסטרונומית בורגנית בלב היצירתיות
קיום ותגמול #
מישל אונפרה מגדיר את עצמו כ« נווד שנטוע », אוקסימורון המשקף את הדואליות הזו בין הרצון להשתרש ובין הרצון לגלות. עבורו, כל מסע מתחיל בספרייה, מקום שבו מתערבבים דמיון וידע. מסגרת אינטימית זו מאפשרת לו לטפח את חלום המסע עוד לפני ששם רגלו מחוץ לבית. מולדתו של צ'מבואה, בנורמנדי, נשארת העגון שלו, אבל מעבר לגבולות הללו הוא מפיק את השראתו, נע בין הארקטי לאפריקה, כאשר כל יעד מזין את פילוסופייתו.
הפואטיקה של המסע #
בהרהוריו, אונפרה מציע פואטיקה של המסע. עבורו, כל מסלול הוא דף ריק שבו ניחנים הרגשות, הזיכרונות והגילויים. הוא טוען ש« המסע מתחיל בספרייה », ומדגיש כך את החשיבות של הדמיון. ההשפעות הספרותיות, הנשואות על ידי יצירותיהם של ז'ול ורן או אנטואן דה סנט-אכזופרי, מזינות את כתיבתו, ומאפשרות לו למפות את רגשותיו תוך כדי שרטוט קווים בין החוויות השונות. גישה זו מובילה אותו להבין ש« במסע, מגלים רק את מה שיש בנו ».
המסע כביטוי #
עבור אונפרה, המסע הוא גילוי מתמשך. כל צעד שנעשה הוא הזמנה לגלות מחדש מה שנראה טריוויאלי. הנופים המוכרים מתמלאים במיתוסים ובזיכרונות, שבהם הגיאוגרפיה מתגלה כמלאה ברוחניות. מבטו פונה לעיתים קרובות אל עקבות המשוררים ולחושבים שהקדישו, רוחם ממשיכה לפעום במקומות שהוא עובר בהם. כך, הוא שואב השראה מויקטור סגלן בביקורו באיים המרקיזיים, חש קשר רוחני עם המקומות הנושאים היסטוריה רועמת.
המפגשים כביטויים #
המפגשים שחווה במהלך המסעות הם גם רגעים של גילוי. אונפרה מתאר חוויה משמעותית בלוקסור, שבה גרפיטי נושא את שמו של רימבו מעביר אותו מעבר לגבולות הזמן. סמל זה של האמנות והשירה, רשום במרחב בן אלפי השנים של מצרים העתיקה, חושף את הקביעות של הרגשות האנושיים. האמן אינו רק צופה; הוא הופך לשחקן בסיפורו שלו, טווה עלילה בין העבר וההווה.
À lire כרטיסי הזהות השבטיים נותרו בתוקף לטיסות פנים
מסע פנימי #
המסע לפי אונפרה מתנהל גם במישור הפנימי. הרהוריו על טריטוריות רוחניות מהדהדים את פילוסופיית הפנתיאיזם שלו. הוא נוגע למושגים של קדושה וחילוניות, מדגיש את החשיבות של שלבים ומעברים בחיים. כל מסע הוא הזדמנות ל*החזרת קסם* הקיום, חקירה של המסתורין התוססים בעולם. הפילוסוף מזכיר לנו ש« המסע אינו חושף את מסתריו לכל הבא »; הסבלנות והעקשנות הן סגולות בחיפוש זה אחר המשמעות.
כך, מישל אונפרה מראה שהמסע חורג מהחקירה הפשוטה. הוא הופך לחלל יצירתי, מעבדה שבה הגוף, הנפש והנשמה נפגשות כדי לדון עם העולם. חוויותיו, שיריו והרהוריו מציעים פרספקטיבה מעשירה ומזמינה כל אחד לתפוס את מסעו האישי כדרך מלאה בהתגלויות פנימיות וחיצוניות, שאינן מפסיקות לחשוף את אנושיותנו. בין אם על ידי צמצום הזיכרון, בריחה פיזית או קריאה לרוח חופשית, המסע הוא חיפוש מטפיזי שמישל אונפרה עוסק בו בלהט.
