Simon Abkarian : « ארמניה, מדינה חיה מעבר להריסות »

בלב הקווקז, ארמניה מתנשאת כמו אוצר אמיתי, אומה עשירה בהיסטוריה שהיא, רחוק משימוש בשברי שרידים, מדינה תוססת חיה ותרבות. סימון אבקאריאן, שחקן ובמאי פרנקו-ארמני, מזכיר לנו במילותיו את היופי והאותנטיות של אדמה זו העמוסה ברגשות, שם כל אבן מספרת סיפור וחברותיהם של תושביה מהווה הד להיסטוריה חיה. צללו להרפתקה המרתקת הזו, שבה העבר וההווה נפגשים, וגלה את הדינמיות של ארמניה שמעוניינת להיחקר.

סימון אבקאריאן, שחקן ובמאי פרנקו-ארמני, מביע בהתלהבות את החיות של ארמניה, מדינה שלדבריו, אינה מוגבלת רק לשרידים ההיסטוריים שלה. כשעובר על הצלקות מהעבר, הוא מדגיש את התרבות העשירה, את החום האנושי ואת האופי הדינמי של העם שממשיך לכתוב את סיפורו.

צבעי ארמניה #

במגלתו הראשונה של אבקאריאן לארמניה בשנת 1994, הוא זוכר את הצבע האדום של טוף הארמני ואת "חמלת החיים" של התושבים. רושם ראשוני זה מסמן את תחילתה של מערכת יחסים עמוקה עם ארץ אבותיו. הניגוד בין יופי הטבע הארמני ואתגרים ההיסטוריים שהמדינה מתמודדת עימם מהווה מקור השראה עבור מי שגדל בקהילה הארמנית בלבנון.

À lire נסיעה ברכבת מפוארת דרך אוזבקיסטן בקרוב תהיה נגישה

סיפור חי #

אבקאריאן מתעקש שארמניה אינה מוזיאון פתוח, אלא מדינה "עדיין חיה, מלאה". הוא מדבר על יכולת ארמניה לספר את סיפורה בצורה חיה, דרך קולות תושביה. השכבות השונות של ההיסטוריה, בין אם הן נובעות מהתקופות הסובייטיות או מהאתגרים העכשוויים, מצטברות זו על זו מבלי להסתיר את החוסן והכוח של העם הארמני.

תיירות כאמצעי חילופי #

בשביל אבקאריאן, התיירות בארמניה חייבת לעבור מעבר לצריכת הנופים. כל מבקר מוזמן להביט בזווית מיוחדת על המדינה הזו ול理解 כי אין זה פשוט מסע דרך שרידים, אלא אינטראקציה עם תרבות חיה. כל מפגש, כל חילופי דברים, תורמים לרקימת רשת של קשרים אנושיים העוברים מעבר למבקרים תיירותיים פשוטים.

להקשיב לטבע #

השחקן מדגיש גם את האפשרות להימלט לנוף הארמני מבלי להתמודד ישירות עם המציאות הפוליטית. הטבע, ההרים והיערות מציעים מקלט התורם להרהור. היופי הפראי של הנופים הארמניים מאפשר למטיילים לחזור לעצמם ולחגוג את החיים בכל פגיעותם.

מאבק למען שלום #

הרהוריו של אבקאריאן מזכירים רצון עמוק לשלום. למרות המתחים הגלויים, הוא רואה בארמניה מדינה שוחרת שלום, חסונה, המסוגלת לחגוג את החיים בזמן שהיא מודעת לפגיעותה. ההצהרה כי המדינה "בהשהיה" לא צריכה להתפרש כפסקנות, אלא כהזמנה לסולידריות ומחויבות לאזור החי הזה.

À lire שולחן מונר בסטרטאט: חוויה גסטרונומית בורגנית בלב היצירתיות