« לעולם לא להגיע » מביאטריס קומאנג'ה: האם המסע באמת חיפוש אחרי יעד?

בעבודתה המרגשת והאינטואיטיבית בשם « לעולם לא להגיע », הסופרת ביאטריס קומרג'ה מזמינה אותנו לשאול את עצמנו על מהות המסע. היא מנווטת אותנו דרך הזיכרונות האישיים שלה, כמו גם דרך חלומות Destinations אידיאליים. לאורך הדפים, יצירה וסיפור בשני קולות מתעצבים, משולבים סיפורים אישיים ורפלקציות על המושג יעד ומסלול חיים. טקסט זה המרגש מעודד אותנו לשאול: האם המסע באמת שווה ערך להגעה?

הנוסטלgia של ארץ המולדת

בת של פייד נואר, ביאטריס קומרג'ה מדברת ברגישות על הכאב שבכך שנקרעה מארץ מולדתה. סיפורה מתפתח בין אירופה לאפריקה, וכל חזרה לבית המשפחה היא הבטחה של זיכרונות קבורים ונופים מעוררי השראה. היא חוצה כמה פעמים את הים התיכון, חצייה סמלית וחומרית, לעיתים גילוי מחדש, ולעיתים פחד מול המרחק שמפריד בין העבר שלה להווה שלה. חיפושי זהות זה נובע מרצון עמוק: לחדש קשר עם מה שאבד.

מסע מתוכנן: האינסולה אובידיו

מהעמודים הראשונים, הקורא מועבר לצד הסופרת בהכנות המוקפדות שלה למסע לאינסולה אובידיו, האי של אוביד. מפרויקט ראשוני שמתוכנן למרץ 2020, קומרג'ה מזינה רמז לספרות ולמיתולוגיה, מבקשת לכבד את זכרו של הסופר הגולה. הרעיון להגיע ב-20 במרץ, יום ההולדת של אוביד, הופך למטאפורה לרצון להגעה ולחיבור להיסטוריה. עם זאת, המציאות פורצת בעוצמה מדאיגה, מתמודדת עם הדמיון מול המוחשי.

המתח בין יעד למסלול

בסיפורה, קומרג'ה חוקרת את המתח הקיים בין היעד שהוקדש לו הרבה חזון ובין המסע עצמו. מה שמתרקם בין שני הקצוות האלה הוא מקבילה בין הפיזי לפסיכולוגי. המסע, רחוק מלהיות קו ישר פשוט המוביל לנמל, הופך לסדרה של כבישים עוקפים ומגלות מעשירות. היא מזכירה לנו כי לעיתים קרובות, מה שחשוב אינו סוף המסע, אלא כל מה שחיים במהלך המסע הזה. קומרג'ה יוצרת סיפור שבו העצירות והמפגשים מעשירים את הדרך למשמעות עמוקה יותר מאשר פשוט להגיע ליעד סופי.

מהחלום לממשות: הצל של האי ודאות

סיפורי המסעות נושאים לעיתים קרובות ניחוח של חלומות לא מושלמים. ביאטריס קומרג'ה אינה יוצאת דופן. ככל שפרטי המסע שלה מתחילים להתגבש, היא מתמודדת עם תנאי העולם שמסביבה, חיכוך של המציאות ששובר את האידיאליזציה של המסע שלה. קורונה והמגפה חייבים אותה להגדיר מחדש את הציפיות שלה, לפילוסוף על מהות מה שהיא ציפתה למצוא באינסולה אובידיו. כל שלב במסע הפך להגדרה מחדש של הרצונות שלה וקבלת הבלתי צפוי. איך אפשר להרגיש מסופק מהחיפוש הזהות כאשר בלתי אפשרי להגיע?

הספר כדחף לבריחה

העט של ביאטריס קומרג'ה מתהליך סיפור ספרותי וביוגרפי, עם מתיקות ומלנכוליה. « לעולם לא להגיע » לא רק חיפוש של יעד; זה גם הזמנה לשקול את הספר כמקום לבריחה ולרפלקציה. דרך הקריאה, המסע נכנס לממד ספרותי שבו הקורא עצמו מוזמן להקרין, לחלום. העבודה של קומרג'ה מזכירה לנו כי המסעות, אם הם אמיתיים או דמיוניים, נושאים בתוכם אופקים פנימיים, משתחררים מחשבות, זיכרונות ורגשות.

סיכום מזמין לרפלקציה

עושר המסע טמון אולי במגוון השבילים שנבחרו. תוך כדי חקירת חשיבות ההגעה, ביאטריס קומרג'ה מזמינה אותנו לשקול את הרבדים של כל שלב, תערובת עדינה בין חקר עצמי וגילוי העולם. כך, המושג יעד, גם כשהוא נראה מתנדנד, הופך להדהוד של דמיון בין הסיפורים שלנו לאלה של אחרים, חיפוש לא נגמר של משמעות מעבר לגבולות. אנו לוקחים איתנו, כמו זיכרון חולף, את הרעיון שהמסעות העשירים ביותר הם אלו שמעבר לרעיון הפשוט של הגעה.