בגיל 30, לעזוב עבודה יציבה כדי לנסוע בעולם לבד נראה כל כך משוגע כמו שהוא משחרר. עם זאת, ההחלטה הזו, המלווה בהיסוסים וחלומות על הרפתקה, התבררה כיותר מסידור של גילויים תיירותיים. השנה הזו של נדודים ופגישות בצד ההפוך של העולם העניקה לי צלילה עמוקה לבדידות, הן בבחינתה כאתגר והן ביופיה, והביאה אותי לתובנות על צדדים בלתי צפויים של האנושות. בין צרות, צחוקים ואינטROSPEKציית פנימית, הנה מה שלמדתי בחוויה הבלתי נשכחת הזו שבה התייר הבודד שהפכתי ללמוד לאלף את הבדידות וליהנות מכוחה.
לקרוא להרפתקה: הקפיצה הגדולה אל הלא נודע #
ההבנה מגיעה לעיתים קרובות בגיל 30 המפורסם. בעוד אחרים אוספים נרות יום הולדת או הלוואות, אני אספתי את האומץ לעזוב הכל כדי לחפש את המשהו אחר. העולם קרא לי, ומאחורי ההתלהבות, הסחרחורת תמיד הייתה קרובה. לקפוץ אל הלא נודע זה להתמודד עם סיטואציות משוגעות: טיסות שנפסגו, מזוודות כבדות מדי להעלות ארבע קומות תחת השמש הטוסקנית, תפריטים בלתי מובנים. לבד, כל בעיה הופכת לאתגר אפי קטן (ולפעמים, עם ידיים מתנועעות ברחוב, גוגל טרנסלייט צמוד לאוזן).
אבל מהר מאוד, הנסיעה מוחקת את הטרדות שלה ומציעה מתנות: חירות מוחלטת, הזמן שמתעכב, הבלתי צפוי שמפתיע בפינה של סמטה או על חוף של מפרץ סודי במפרץ הווריני (אוצר חבוי במפרץ הווריני).
À lire גילוי של 10 המסלולים הטובים ביותר המובילים לאגמים הרריים
הבדידות, החברה המשונה הזו #
מדובר בזה קצת, אבל הכוכבת האמיתית של הנסיעה לבד היא היא: הבדידות. אנחנו פוחדים ממנה, ברחנו ממנה, עד לרגע שבו, כפי שהיא בלתי נמנעת כמו גשם בגלזגו, היא מתייצבת. עם זאת, זהו הרגעים שבהם אין דבר ולא אף אחד כדי למלא את השקט שבו אנו לומדים להקשיב לעצמנו סוף סוף. את הבדידות יראתי פעמים רבות, אבל היא התגלתה כיקרה ערך. היא הכשילה אותי להאט, לצפות במקום להזיז, לטעום את הרגע הנוכחי… גם אם לא היה אף אחד לשתף את זה ברגע.
הפגיעות הזו, בחדרי מלון או על מרפסות עם נוף לים האגאי (אגב, אם אתם מחפשים את היעד הבא עליז, החופים הללו ביוון לשאוף מהם נשימה), יכולה להתגלגל בעזרת חיוך שנשמר עם זר, או מחווה טובה. באופן פרדוקסאלי, זו הבדידות שפתחה בפני את הדלתות של אחרים וגם שלי.
פגישות בלתי צפויות: האומנות של קישורים אפורים #
מרתק לראות איך העובדה לנסוע לבד מושכת שיחות טהורות. גם אם זה נשמע מוזר, השיחות היפות ביותר נולדות לעיתים קרובות עם אנשים זרים, במהלך ארוחה בגלזגו או טיול בפלורנס. כך, כאשר מטיילת זו השילה עלי, בפינה של פאב סקוטי, שאלה מתוחכמת: "ומה עם הבדידות, איך אתה מתמודד?", היא ענתה על הדבר החשוב. לשתף את הפגמים שלנו, זה הדבר שמעט מבטל את המחסומים, והבדידות הופכת לכך שתהיה תחליף לקשרים מפתיעים ובלתי נשכחים.
בכל מדינה, בכל עיר, פגשתי נשמות כמו לי buscan : אלה שלפני ששמענו, מציעים לכם חלק מהסיפור שלהם או לוקחים אתכם ללילה של שיחות או לבריחה מקרית לחקר אופקים חדשים, כמו ארמונות סקוטיים שנראה כאילו גם יצא ממוות סיפור (ארמונות קסומים בסקוטלנד).
À lire ביקור מסביב לעולם: אילו עצירות לכלול כדי להבטיח טיול מוצלח?
יופיו של הרגע: כשהאנושות מתגלית #
הטיול לבד הכין לי לב יותר חדור לכוחם של הדברים הקטנים. כי הטוב, רחוק מהשקר, נמצא בכל מקום: המלצר הדני שמרפא אצבע פגועה, הזרה הזו שתופסת את ההשתוממות שלך מול תמונה… בכל מדינה שעברתי, מקוסטה ריקה ועד הים התיכון (אוקיינוס השקט או הקאריביים, הבחירה שלך), מסתרים את אותם "רגעים מתנות" שעושים את הבדידות מוארת ולא כבדה. גיליתי שזה נורמלי – ואפילו רצוי – להתפעל מהמחוות הפשוטות, מהשאלות המשותפות, מהצחוקים הבלתי ספונטניים סביב שולחן.
לשנות עור: להתחדש בעצמי דרך המקום האחר #
לטייל לבד זה גם להעניק לעצמך את המותרות להמציא את עצמך מחדש. כמו אותו שמונים שפגשתי על ספסל פלורנטיני, שחזר הביתה אחרי 35 שנה בבריסל כדי "להתחיל מחדש" – או דרינה, אותה אומנית הונגרית שהתמקמה בטוסקנה, שהחליטה לגלות את עצמה מחדש. המסר שלהם היה ברור: אף פעם לא מאוחר לכתוב פרק חדש. כשצאתי לכבישים, למדתי לקבל את החוסר וודאות שלי כמו שטחים בתוליים לחקור.
ההצגה של העולם, בין אם היא נפרסת על גדות הארנו או ברעש של רחובות ספיליט, מזמינה לתרגול פנימי: לקחת צעד אחורה, לשנות זווית, להפתיע את עצמך כל יום מחדש. לנסוע לבד לא רק לימד אותי איך לנהל את הבדידות – הוא לימד אותי לאהוב אותה, להפוך אותה לכוח כדי ליהנות מהיופי (כמו לשאול את החוף בעצמך או את מלווה הטיול שלך, למה לא שונה כל יום? גלו מדוע יש כאלה מטיילים שמעדיפים לנסוע לבד).
למצוא את החירות בפגיעות #
מה שמרשים יותר מכל, כשכל הפחדים נופלים, זו החירות שנולדת מהפגיעות המוחלטת. בין טיסות וקצת קשיים לוגיסטיים, למדתי לסמוך. על הכוכב שלי, על האינסטינקט שלי, ובעיקר על הבלתי נודע. כל טיול, כל עיקול, כל ממצא נוסף נתן לי שיעור קטן של ענווה: כשמשחררים אחיזה, החיים מלאים בהפתעות.
À lire להצליח בהגירה שלכם: מדריך מלא של שלבים למעבר לחו"ל
בסופו של דבר, השנה הזו של טיול לבד לא רק ששטפה את הדעות שלי על הבדידות, היא פתחה אותי לעולם שבו חוקרים גם את החוץ וגם מערערים את גבולות הפנימיים שלנו. עם, בפרספקטיבה, הידיעה מסעירה שההרפתקה היפה ביותר היא זו שבה אנו מתמודדים ועושים היכרות עם עצמנו, בכל האקלימים.
