ההחלטה הנשיאותית להטיל *איסור נסיעה על 12 מדינות מחלישה את הגישה לארצות הברית* של אינספור individus. צעד זה, *המוצג כמחסום אבטחה, משנה את הנוף הגלובלי של ההגירה* ומחמיר את הסטיגמה של אוכלוסיות שכבר פגיעות. אזרחי מדינות כמו אפגניסטן, איראן או הייטי רואים כיום כולה אפשרות כניסה נפגעת, מה שמוביל לדיונים אינטנסיביים על הלגיטימיות וההשפעה של צו זה. *איסור הנסיעה הזה משנה את היחסים הבינלאומיים ומעורר שאלות חריפות על ריבונות ואירוח*. הפטורים החלקיים, שמיועדים לחלק מהקטגוריות, מדגישים את התחושה של שרירותיות ומשאירים אי ודאות על העתיד ההגיוני הגלובלי. המשמעות לסטודנטים, פליטים ומשפחות מופרדות מעידה על היקף יוצא דופן של מדיניות מצמצמת חדשה זו.
| Flash |
|---|
|
צו של דונלד טראמפ: גבולות ומדינות מושפעות
הצו האחרון שנחתם על ידי דונלד טראמפ אוסר על כניסת אזרחים משתיים עשרה מדינות שונות לשטח האמריקאי. רשימה זו כוללת את אפגניסטן, מיאנמר, צ'אד, הרפובליקה של קונגו, גבון, אריתריאה, הייטי, איראן, לוב, סומליה, סודן וימן. האכיפה נכנסת לתוקף ב-9 ביוני, עם המטרה העיקרית של הגנה מפני גופים הנחשבים למסוכנים על ידי הממשל האמריקאי.
שבע מדינות נוספות, ביניהן קובה ונצואלה, סובלות מהגבלות חלקיות בהתאם לקריטריונים הקשורים בעיקר לשיעור חריגות הוויזה או לחוסר יציבות פוליטית פנימית. הבחירה במדינות אינה מתבצעת לפי מדד דתי, בניגוד לצו הקודם מ-2017 שכונה לעיתים קרובות "איסור מוסלמים."
פטורים ומקרים ספציפיים
האיסורים מציעים כמה פטורים בולטים, במטרה להימנע מהפסקה מוחלטת של חילופי מידע עבור פרופילים מסוימים. ספורטאים המשתתפים באירועים בינלאומיים גדולים, כגון גביע העולם או האולימפיאדה, זוכים לפטור מהגבלות אלו, בהתאם להצהרה הנשיאותית. אפגנים בעלי ויזות מיוחדות, כמו גם אזרחים עם אזרחות כפולה עם מדינה לא מושפעת, אינם כוללים. שרת המדינה שומרת על האפשרות להעניק פטורים אישיים בשם האינטרס הלאומי.
אוכלוסיות מיעוט מאוימות, כולל אתניות או קהילות דתיות המבוצעות באיראן, נמצאות גם בין הפטורים, מה שמאפשר הנפקת ויזות מסיבות הומניטריות.
מניעים ולוגיקה ביטחונית
דונלד טראמפ оправד את הצעד על ידי הצורך להבטיח יכולת אמינה של סינון ושליטה בכניסות. המדינות המיועדות לא יוכלו להבטיח הנפקת מסמכים אמינים, או יסרבו לשתף פעולה עם autorités האמריקאיות בתחום בדיקות הרקע הפלילי. כמה מדינות מופיעות ברשימה בשל סכסוכים חמושים מתמשכים, אחרות, כמו לוב או סודן, בשל חוסר יכולת נחשבת של השלטונות המרכזיים שלהם.
הטיעון הביטחוני מסתמך, לפי הרטוריקה הנשיאותית, על מקרים אחרונים של התקפות על אדמת ארצות הברית המערבות אזרחים זרים. עם זאת, הבחירה במדינות מעוררת ביקורת, ורבים מדגישים את חוסר נוכחות מצרים ברשימה, על אף שהוזכרה במהלך ההכרזה הרשמית כמדינת המקור של תוקף לאחרונה.
הבדל עם הצו של 2017
הצו הנוכחי שונה מהצו של 2017 בכמה היבטים מרכזיים: היעדר קריטריון דתי והתקופה הבלתי מוגדרת של המערכת. ההגבלה חלה עד הודעה חדשה, עם הסדר לבחינה תקופתית, מה שמעיד על רצון בולט להאריך מדיניות הגירה מצמצמת זו במהלך כהונת הנשיא.
תגובות והשלכות בינלאומיות
כמה ממשלות מושפעות כועסות על מהלך זה. ונצואלה גורסה כי מדובר במעשה עליונות, וכינתה את המובילים של המדיניות האמריקנית הנוכחית פשיסטים. סומליה מקדמת דיאלוג ומעורבות כדי לפתור את הדאגות הביטחוניות שצוינו על ידי וושינגטון. בהייטי, האיסור האחרון נתפס כצורת רדיפה על חברה שכבר נפגעה מהמגפה, במיוחד לאור היחסים הדו-צדדיים והתמיכה האמריקנית הנחשבת במינוי הממשל הנוכחי.
השפעות על האוכלוסיות המושפעות
מספר גדול של אזרחים, במיוחד פליטים, מתמודדים עם חוסר אפשרות לקבל מקלט או איחוד משפחות, מה שמעורר זעם בקרב ארגוני זכויות האדם. אמנסטי אינטרנשיונל מכנה את ההחלטה כ"לא הוגנת" ו"איומה". Human Rights First מאשימה את הממשל על רצון להעניש אוכלוסיות פגיעות ממדינות שסבלו מסכסוכים, טרור או דיכוי זכויות בסיסיות.
השפעות ספורטיביות ואוניברסיטאיות
התחרויות הספורטיביות הגדולות הקרובות, כמו האולימפיאדה של לוס אנג'לס 2028 או גביע העולם 2026, לא יושפעו מהמדיניות, כאשר ספורטאים וחברי צוותים מלווים נהנים מפטור מפורש. *האיסור מכוון לזרם ההגירה הקלאסי, ועדיין שומר על מקום הספורט הבינלאומי של ארצות הברית*.
אוניברסיטת הרווארד, במשבר במשך מספר שבועות עקב הדרישות הנשיאותיות, נמצאת בנוסף ללא היכולת לקבל סטודנטים זרים חדשים במהלך שישה חודשים. עם ההכרזה, הבית הלבן מאשים את המוסד בניהול לא מספק של התערבות זרה ואנטישמיות, בהדגשה על הביטחון הפנימי. המחלוקת מתדרדרת, כשמספר אוניברסיטאות אמריקאיות מתנגדות לסדר ההגירה הלאומי.
אתגרים כלכליים ומנהליים
הגבלות החדשות משתלבות במטריצה רחבה יותר של מגבלות המיועדות לתיירות, לסטודנטים ולעובדים זרים. השאלה של שכר הוויזות האמריקאיות והתקציב הנדרש כדי להגיע לארצות הברית מעוררת עניין גובר, לאור העלאת הדרישות המנהליות. המערכת עלולה להשפיע משמעותית על תחום התיירות, שכבר נתון למגבלות נוספות ברמה העולמית (זרמים מסין ויפן, מגבלות כנגד סוּרטוּרִיזם).
צעדים דומים של איסור נסיעה מתבצעים ביבשות אחרות, כפי שמעיד המקרה האחרון של קוריאה הדרומית. במקביל, חלק מהמדינות כבר סבלו מהגבלות מצד ארצות הברית, בעיקר אזרחים פקיסטניים ואפגניים, שהוזכרו בעבר במדיניות ההגירה האמריקאית.
פרספקטיבות משפטיות ודיבייט פוליטי
האיסור החדש, שאין לו תאריך סיום מוגדר, יהיה כנראה נתון לערעורים משפטיים, כפי שהתרחש בשנת 2017. האופוזיציה הדמוקרטית, בראשות דמויות כמו פרמילה ג'ייפל ודון בייר, מגנה החלטה המבודדת את המדינה בזירה הבינלאומית ופוגעת במסורת האירוח האמריקאית. הם מאשימים את הצו בהפיכת תופעה זו לדיסקרימינטיבית כללית, במקום למקד באיומים אמתיים.
*מדיניות ההגירה הזו, שעוצבה במיומנות כדי להחזיק מעמד מול התנגדויות משפטיות קודמות, מבטאת את השינוי הרדיקלי שיזמה ממשלת טראמפ בתהליך פתיחת הגבולות האמריקאיים*.
