השאיפה לחלל מתרכזת סביב החלומות ההגמוניים של מאסק ובזוס, דמויות ארכיטיפיות של כוח גבריות מחופש למשימה פרוגרסיבית. *האתגרים המרכזיים של המסע הבין-כוכבי טמונים לא רק בדומיננטיות טכנולוגית אלא גם ביכולת לפרק מיתוסים בונים ומחלקים*. אשת קולנוע נועזת מערערת את הפרדיגמות הגבריות הדומיננטיות והופכת את העמדות המוכרות. *החקר של עולמות חדשים לא יכול להיות מתומצת לשכפול היררכיות טכנולוגיות על פני כדור הארץ.* ברקע הכיבוש הקוסמי, שאלת המגדר, יחסי הכוח והפוליפריות התרבותית צפה, מחייבת לעקוף את הפנטזיות הגבריות שמטביעות את הדיבור על החלל. על ידי התמודדות עם הדימוי הקולוניאלי והניסוי החברתי, הנועזות האמנותית שואלת באופן רדיקלי את טבעה של האוטופיה הקוסמית. לשזור חזונות מדעיים ומחויבויות פוליטיות מעצב אז מהלך נגד שבו המגוון, הבלתי צפוי והיכולת לסרט תופסות את האופקים הלגיטימיים.
| סקירה כללית |
|---|
|
פנטזיות כיבוש וחזונות מוגבלים של החלל
פרויקטי החלל המנוהלים על ידי ג'ף בזוס ואלון מאסק מציגים דימוי השולטים בתחרות, קולוניזציה ורדיפה אחרי טריטוריות בתולות. גישה זו, שמוצגת לעיתים קרובות באור פרוגרסיבי, ממחזרת דפוסים ארכאים של שליטה וניצול, כפי שמעידים המטרות המארסיות של מאסק או השאיפה המוצהרת של בזוס להעביר את התעשיות המזהמות מהארץ. המסע הבין-כוכבי והחדשנות בהנעה אינם מוגבלים רק להישגים טכניים כמו הנעה בקשת או טילים גרעיניים. השאיפות הללו מתרגמות לרצון להמשיך מיתוס גבריות של שליטה טכנולוגית, בניגוד למחשבה על המגוון התרבותי והכללה בהרפתקה הקוסמית.
הקולנוע, מעבדה נגדית
נוכח החזון הזה, אשת קולנוע נועזת מציעה אלטרנטיבה משובבת. היא שואלת על המודלים שהוטלו על ידי ענקיות הטכנולוגיה, לא רק ברמה המדעית, אלא בעיקר מההיבט ההומניסטי: החלל אינו האדמה של 1%. דרך סרטיה, היא מכינה ניסיונות קולקטיביים שבהם החלל הופך תפאורה לחיפוש צדק, מגוון ומתנגדת למערכות סמכות. העבודה שלה מסמנת את העוני היצירתי של הנרטיבים הדומיננטיים של החלל ומציעה תרחישים שבהם האוטופיה אינה תלויה רק בהישגים טכנולוגיים, אלא גם ביכולת לאחד, לשאול ולהזמין את הרוח הביקורתית בכל שלב של המשימות.
יצירת חללים פוליופוניים: מהמעבדה לאמן הקולקטיבי
הקולנועית מתכננת את יצירותיה כזירות לדיון רב תחומי, המזמינה פיזיקאים, כלכלנים, פעילים טרנסג'נדרים וחושבי ביקורת לפרק את האשליה של כיבוש ליניארי וגבריות. החלל, שטח ניסוי אזרחי, הופך לקווירי, דקולוניאלי, באופן עמוק פלורליסטי. כל פרויקט, מהתקנות קוסמופוליטיות עד סרטים על עבמים, מפרק את הרעיון שידע יכול להיכלא או להיות מקטע. הקוסמוס, תיאטרון חדש של מתחים חברתיים, מתמודד עם צורך במנוע גבולות, בינריות ודימויים פטריארכאליים, ומשאיר את חלומות האחידות שהוטלו על ידי העושר הגדולות של עמק הסיליקון ללא תוקף.
דקולוניזציה של העתיד הקוסמי
מזהות ועד זיכרון בין-דורי, הקולנוע מציע לשאול את המורשת של סבל ודומינציות אבות על המגרש הבלתי מוכר של האודיסיאה הקוסמית. הניסיון שנעשה במערה, בתנאים של משימה אנלוגית, מציב במרכז את היצירתיות השברירית של העולמות המינוריים מול הפרוטוקולים שאינם מתחשבים במגוון. גישה זו מבססת את אבן היסוד להרהור על העתידים הדקולוניאליים של חברות חלל. ה"דופלגנגרים" שנבחרו על ידי הקולנועית מגלמים את הסירוב הזה למונופולים זהותיים – הרעיון עצמו להפקיד את ההרפתקה הקוסמית לפלורליות, ולא להיגמוניה.
התנגדות מוסדית ושחזור גבולות עולמיים
האיבה שהופיעה במוסדות המסורתיים של החלל משקפת את העקשנות של חוסר האמון המבני בכל צורת שונה. דמויות נשיות, דמויות קוויריות ומיעוטים יצירתיים מתקשים להתקבל בעולם שמעוצב על ידי הסכמה והתאמה. עם זאת, מדובר בדיוק בשונות זו שמעשירה את עיצוב המשלחות החדשות, בכך שהיא מציעה מודלים חלופיים שבהם הטכניקה משולבת עם חשיבה על שוויון. ההתקדמות של בינה מלאכותית והחדשנות המהפכנית לא יביאו התקדמות אמיתית אלא אם כן יכללו את הקולות השונים בתהליך קבלת ההחלטות.
הדימוי הקולקטיבי נגד פולחן האליטה
סרטים, התקנות, כנסים ויצירות דיגיטליות מציעים לערער את הפרדיגמה, בכך שהם משקיעים במבנים ובמרתפים רחוק מקסם חדרי הכוח. מעקב זה דרך עולם המועדונים או דרך עולם המשחקים – עד להסטת חפצים אידיאולוגיים – סימן את היכולת להעביר נאומים חדשים, הרבה יותר משולבים ומטרידים, שבהם כל אחד, ללא קשר לכל מוצא, מוצא מקום במפעל של המסע חלל.
מבט לעתיד: לקראת חקר חללי כוללני
החלל מהווה כיום זירה של חדשנות חברתית, שבה סיכון יצירתי אתגרים את המודלים הכלכליים והתרבותיים הדומיננטיים. הניסיונות שנעשו בשוליים, ולעיתים בתגובה למדיניות המוגבלת האמריקאית על המגוון, ממקמים את הרעיון ש ההכלה המדעית תורמת למצוינות של המשלחות החלליות. להסתכל על הכיבוש החללי בדרכים שונות, זה גם להכיר בערך של רשתות לא מסורתיות, דוגמת משלחות בלתי צפויות או בריתות אמנותיות, כפי שצוין במהלך יוזמות לא סבירות כמו המשלחת לגרינלנד. עתיד הקוסמוס שייך למי שיכולים לשלב טכניקה ודמיון קולקטיבי.
