המסע האסור חושף שהאמריקאים הפכו להיות חסרי רגש

הצו ההגבלתי האחרון על הנסיעות יוצא מראשות ממשלה שמורגלת במניפולציה של פחד מהאחר. העדר מוחלט של מחאה ציבורית ממחיש חברה אמריקאית שהתעלמה מהניואנסים המפלים. ההתפתחות של האקלים החברתי והפוליטי בארצות הברית חושפת נormalization של אמצעים מדכאים, שבעבר נראו כאינם מקובלים. אוכלוסיות שמודרות סובלות כעת מאדישות כללית, בעוד שהלוגיקה הביטחונית דוחקת את עקרונות השוויון. החולשה של כוחות המאבק מנבאת הרגל מסוכן לסמכותיות ולמידות לאומיות אקראיות.

זום על

הגבלה חדשה על נסיעות שהוכרזה על ידי הנשיא האמריקאי המכוונת למספר מדינות בעיקר באפריקה ובאסיה. תגובות ציבוריות מעומעמות בהשוואה למחאות המוניות של 2017 כאשר הוטלה לראשונה מגבלה מסוג זה. הרגל הדרגתי של האמריקאים למדיניות הגירה מצמצמת ומפלה. נימוק רשמי: מניעת סיכונים טרוריסטיים לאחר מתקפה אנטישמית אחרונה, אף על פי שהלאום של התוקף אינו נכלל בהגבלה. סטייה להדרה של אוכלוסיות בהתאם לקריטריונים אתנו-דתיים וסדר עדיפויות מסוימים לפי מקור המהגרים. הלגיטימציה המשפטית של המדיניות השנויות במחלוקת על ידי בית המשפט העליון, התורמת לנormalization של יישומה. ירידה בתגובות דמוקרטיות מול התדירות וההיקף של הצעדים המגבילים שננקטו לאורך השנים.

התפתחות הקשר הפוליטי ותגובה ציבורית

כאשר הנשיא האמריקאי הודיע על הגבלות קיצוניות על הנסיעות, החברה מפגינה אדישות חסרת תקדים. התנועות הרחבות של מחאה שזעזעו את שדות התעופה במדינה לפני פחות מעשור כבר לא מקבלות הד בחדשות האחרונות. אדישות זו משקפת הרגל לנקוט בפעולות שבעבר נתפסו כמזעזעות ומפלות.

*לעיתים נדירות, שינוי מדיניות חושף באופן כל כך ברור את התפרקות הרגישות הקולקטיבית על אי צדק.* האזרחים, שהוגדלו על ידי החזרה, מקבלים כיום החלטות שפגעו בצורה משמעותית בדעת הקהל בעבר.

נימוקים שהוצגו ומניעים עמוקים

הממשלה מציגה את הצורך להגן על הטריטוריה מפני האיום הטרוריסטי לאחר מתקפה אנטישמית אחרונה, הקושרת ישירות את החלת המדיניות הזו לביטחון הלאומי. עם זאת, הבחירה במדינות המושפעות, שמשאירה את מצרים שבה משם הגיע הנאשם המרכזי, מעוררת שאלות מהותיות על הקונסיסטנטיות של ההגבלה.

אזורים שלמים בעולם נתפסים בעוינות תחת תירוץ של חוסר שליטה במסעות או שיש יותר מדי בלתי חוקיים. מאחורי הרטוריקה הביטחונית, רבים תופסים את האובססיה הישנה להנדסה דמוגרפית המכוונת להדרה של קבוצות אתנו-דתיות ספציפיות, תוך כדי שהרשות מקבלת חובות מסוימות בולטים ממניעים אידיאולוגיים ברורים.

פערים בטיפול ובחירות אקראיות

רשימת המדינות המושפעות מההגבלה לא מתאימה לקריטריונים האובייקטיביים של מסוכנות או אמינות מנהלית. הממשל בוחר להחריג או לכלול אומות אקראית, כמו שמעידה החרגה המיועדת לדרום אפריקאים הלבנים, שמזכירה טענה על רצח עם מדומה. הלוגיקה של הסינון נראית כנובעת פחות מההיגיון ויותר מהעדפות אידיאולוגיות של השלטון הנוכחי.

בחירה *מפלה*, עטויה ברטוריקה ביטחונית, פועלת להקנות מכסות אתניות מחופשות תחת מסך המאבק בטרור, למרות ההיסטוריה הנשיאותית המושפעת מדיבורים דמוניזציה וגזעניים.

השלכות על התפיסה הדמוקרטית

הרגל מעורר את יכולת הזעם של הגוף החברתי. הקבלה ההדרגתית של מדיניות שבעבר נתפסו כבלתי מקובלות חושפת שינוי שקט ברקמת הדמוקרטיה, הפוגע אפילו באינסטינקטים של הגנה על זכויות בסיסיות.

המובילות האזרחית מתפוגגת מול ההתרבות של הצעדים המגבילים ושל ההנחות שלהם ברפובליקה. *השתיקה הכללית בנוגע למדיניות החדשה מראה על ירידת כוחות ההתנגדות הדמוקרטיים בחברה האמריקאית.*

השפעה על פליטים ודימוי בינלאומי

קיום אזרחים של מדינות הנמצאות תחת רדיפה או מלחמה משמעו להקריב את עקרונות המילואים והאירוח לטובת שיקולים ביטחוניים שנויים במחלוקת. הקורבנות האמיתיים, המחפשים מקלט הרחק מטרדות, מועלים מאחורי חומת אדמיניסטרטיבית שנבנתה על פי התנאים הפוליטיים.

גישה זו חסרת רגישות פוגעת בעומק בתדמית האוניברסלית של אומה שבעבר נתפסה כמקלט. ההדהודים הגלובליים של המדיניות הזו מעצבים באופן קבוע את הדימוי של חברה הנסגרת על עצמה, אדישה לסבל החיצוני.