|
בקצרה
|
בגלריה הקטנה של המוזיאון תומאס הנרי, אוסף של סקיצות מקוריות וליתוגרפיות פותח מסלול רגיש דרך אוסף ספרי הנסיעות של לואי ויטון. כהדהוד לבינאלה של האמנות ה-9, ההצעה הזאת חושפת 22 עבודות עם טכניקות גרפיות מעורבות המתקשרות עם שבע ליתוגרפיות שהודפסו על ידי סדנת מייקל וולוורת'. בין הליכה ממשית לתחושת בריחה נפשית, התצוגה מרכיבה מפה פואטית של ערים ומדינות, נעות או שנדמיינו, ומספקת את כל המידע הנדרש לארגון הביקור: תאריכים, שעות פתיחה, מחירים ורוח המסלול.
פרק חי באוסף ספרי הנסיעות של לואי ויטון
עוצבה כהזמנה לעזיבה, אוסף ספרי הנסיעות של לואי ויטון אוסף מבטים מאמנים ידועים וטאלנטים צעירים על יעדים מובהקים או לא צפויים. כל עמוד מתפקד כמו יומן ארוך שבו צבע, קו וחומר הופכים לאמצעי תחבורה. כאן, המסע יכול להיות נייד או קבוע: המסלול עובר דרך הנאה של בריחה אינטלקטואלית והדהוד רגשי של נוף, חזית, דמות.
יצירות, טכניקות ועיצוב חלל
המסלול מאגד 22 יצירות מקוריות שנעשו בטכניקות מגוונות — דיו, ליטוגרפיות, עפרון, קולאז' — ומציג אותן לצד שבע ליתוגרפיות שהופקו על ידי סדנת מייקל וולוורת'. ארגון זה מדגיש את הגמישות של דימוי המודפס אל מול הספונטניות של מחווה מצויירת. הסצנוגרפיה של הגלריה הקטנה מעודדת קריאה אינטימית: פורמטים, קירבה ודפוסים של תלייה קובעים קצב של דפדוף, כאילו המבקר עובר על ספר פתוח על העולם.
מסלולים ממשיים ונופים דמיוניים
מעבר לקואורדינטות הגאוגרפיות, ה“מסעות המצויירים” מרכיבים אווירות: ערפל נמל, אלכסונים של שדרות, המולה מוזיקלית, שקטים ארכיוניים. הסיפור החזותי ניזון מעקבות, לפעמים תיעודיים, לפעמים בדיוניים, המרחיבים את המושג עצמו של יעד. ברוח זו, מסע זיכרון בוושינגטון מדגים כיצד ניתן להתקרב לעיר דרך הזיכרון וההיסטוריה, בעוד חגיגת מוזיקה בנשוויל מזכירה עד כמה פס הקול של מקום מעצב את התמונות הפנימיות שלנו. לוחות השנה התרבותיים, כמו השנה האירועית של קהילת פונטיבי בשנת 2025, רוטטים גם הם עם יומני המסע, בדיוק כמו ההקשרים חברתיים, כמו החמרת המגבלות על עישון ביפן לקראת תערוכת אוסקה. ומכיוון שתשוקה לראות לרוב עוברת דרך תערוכות קרובות, המבט יכול להתחדד עם יוזמות מקומיות כמו התצוגה של מלינה כרמי ברקישטה, תחנה נוספת במסלול האומנותי הגדול הזה.
בהדהוד עם בינאלה של האמנות ה-9
תצוגה זו מתמקמת בניגוד להציעה הדומיננטית של בינאלה של האמנות ה-9, “ברכט אוונס. המקלט של מדוזה”, המוצגת בין 21 ביוני ל-16 בנובמבר. הדיאלוג מעצים את התנועות בין ציור, סיפור וארכיטקטורה של הספר. מצד אחד, השפע הגרפי של ברכט אוונס; מהצד השני, דפדוף גיאופואטי של ספרי הנסיעות. יחד, הם מרכיבים מסלול במדיום שבו העמוד, הלוח והליתוגרפיה מוצאים אחידות כוללת.
הלב של “מסעות מצויירים” פועם בקצב של סקיצה שנעשית במקום ולוח מודפס בקפידה. הליתוגרפיות של סדנת מייקל וולוורת' משחקות עם תאונות טובות של האבן וצבעים רועדים, בעוד הסקיצות המקוריות מאפשרות להופיע את זמניות התנועה — היסוסים, תיקונים. התנועה הלוך ושוב זו מממשת את חוויית הנסיעה: שכבת רושמים שבה כל שכבה משתתפת בזיכרון.
יומן ביקור לכולם
נגיש וחינוכי, המסלול מיועד גם להולכי רגל וגם לחובבי אמנויות גרפיות. התוויות והעלילה מאפשרות לעקוב אחר התפתחות הקו, לזהות את הטכניקות ולצפות כיצד אמן בונה עיר בכמה קווים. כדי להבין את הדקדוק של המבט, די לאמץ את המגוון של נקודות המבט ולהניח לתמונות לעבוד את הזיכרון, כמו יומן מסע שמתרושש ככל שמתקדמים.
מידע מעשי
מקום: מוזיאון תומאס הנרי, הגלריה הקטנה. פתוח מיום שלישי עד יום שישי בין 10:00 ל-12:30 ובין 14:00 ל-18:00; שבת וראשון מ13:00 ל-18:00. לגבי יום שני, יש לבדוק לפי תקופה. מארגן: המוזיאון תומאס הנרי.
מחירים: החל מ-6 € (מחיר מלא). קבוצות למבוגרים (מ-10 אנשים): 4 €. כניסה חינם למתחת לגיל 26 ולתנאים בהצגת תעודה.
