ביקורת על מסעדת קרלוטה בכפר מארילבון בלונדון

בלב מרילבון וילג’, קרלוטה מציגה מופע טוטאלי: תפאורה מהממת, תפריט 100% איטלקי (בלי פיצה, כן כן), מרתף בסגנון ספייקיז עתידני, ו«מועדון חברתי» בלתי צפוי שבו שוכבת מריה מוארת. מונחנת על ידי האנרגיה של קבוצת בי ממה והמטבח של ארמנדו די קוסטרנזו (נאפולי בנשמה, נוננה ב-DNA), הכתובת בלונדון מסתמכת על ססגוניות, נדיבות ושירות שמרעיד את האולם. בין אנטיפסטי שקריספים, פרימי מאסיביים וסקטי שמתמוססים, צוחקים, אוכלים, מביטים סביב… וחוזרים שוב.

תפאורה שמחמיאה לקולנוע האיטלקי (וללאס וגאס)

<pבהגיעכם, בר מנצנץ קובע את הטון: אצל קרלוטה, לא באנו לשמור על שקט. הקירות מתעטפים בוילונות ונציאנים כבדים עם השתקפויות מוזהבות, גולים מקזינו — מושלמים כדי לתכנן סצנה גלאמית. מראות גדולות עד הרצפה, דקלים מגולפים, תמונות של מתאגרפים מוכנים לפעולה, ואפילו דיוקנאות רטרו של דוד ודודה של הבעלים, בסגנון שנות ה-70, מרכיבים גלריה מאולתרת וחמימה. אנחנו נהנים לפרט את הכל… ושוכחים כמעט מדוע אנחנו כאן לאכול.

המועדון החברתי שמעורר אדמוּת ומחייך

<pכשהולכים לכיוון השירותים — סליחה, המועדון החברתי — מדרגות מצופפות בתמונות של חתונות מהעבר (שהובאו על ידי הצוות, החיים האמיתיים מה שנקרא) מכינות את הבמה. החדר, שטוף באור אדום, מציג באצילות פסל של מריה, כולל הילה. תו איכות «גבה מורם» מובטח, בין קרנבל קדוש לבין רמיזת פופ. אנחנו אוהבים את הנועזות, בעיקר את ההומור.

מרתף שמשחק את הספייקיז של העתיד

<p למטה, שינוי מצב רוח. ה«overflow» מציע מטבח פתוח, הרבה מתכת, כיסאות אדומים בוהקים, תאורה כהה יותר: זה נראה כמו המסעדה השיקית של ספינת חלל. ספייקיז של המאה ה-23 שבו כמעט שומעים את הקפטן שואל «עוד מנת מאודה, סקוטי!».

על הצלחת: איטליה, כן, אבל בלי פיצה

<pאין פיצה כאן — אנחנו חוזרים על כך למאוכזבים —, אבל תפריט ממש איטלקי מסודר באנטיפסטי, פרימי וסקטי. השף הנאפוליטני ארמנדו די קוסטרנזו שואב מהתרבות הקולינרית של הבוטה ומזכרונות הטראטוריה של סבתו מ-1950. מתחילים בקלות ובקריספ: קוקטייל של שרימפס בתמפורה, גאמבס יפים או כדור של בוראטה שמוכן לזלוג. זה נדיב, זה שמח, וזה מריח כמו הדודה הגדולה שממלאת את כולם «לדרך».

המנות שהטעמנו: ציפוי, ‘נדוג’ וקסיוטורה בגבורה

<pבפתיחה, פרמיג'אנין פריטה: שלוש פנקייקים קטנים של חצילים, מצופים, מטוגנים, שוב מטוגנים, ואז מעוטרים בריקוטה סלדה מרוסקת. פריך מבחוץ, לב רך ועגבנייתי מבפנים, נגיעה של חציל רך, חום קל של תבלינים: הלחמנייה קוראת לבאה — ואז לזו שאחריה.

<pמגיעים לספגטי עם כדורי בשר בעשבי תיבול ‘נדוג’: רוטב עגבניות טהור, כדורי בשר מעורבים של חזיר-בקר, ענן של פרמז'ן. מנה רבת עוצמה, מקסימום ניחום; אנו ממליצים על תיאבון בריא ומלצר נעים כדי לגלגל עד למונית.

<pהתמונה ממשיכה עם קסיוטורה של קרלוטה: שלוש ירכי עוף שמבושלות לאיטן, שטוחות בעגבניות, זיתים תאגיאש וкаперы. עשבים בשפע, מיץ נדיב, בשר רך עד כדי «רק בכף»; המסורת שמעבירה את האולם.

<pסיום עם קצפת העושה מתוקה כמו טורטה די קזו — מרקם מאוד נמס, מועשר בחמאת שמנת ומסקרפונה. זה מתוק, זה מענג, זו איטליה בגרסת כרית.

אווירה, שירות וקהל: זה רועד, וחזק

<pבין ספות רכות ושולחנות קפה עגולים, האולם מלא ושיא הדציבלים שמח. הצוות אדיב עד שפתיים לאנטליגנציה: ניחוש צרכים שלכם לפניכם. הכול משדר רוח חברותית מאוד, מקום שמרוקד לאוהבי אכילה עם אנרגיה. המנות הן יותר מנדיבות: יוצאים מלאים, מסופקים, וקצת גאים על כך שהתגברנו על ה‘נדוג’.

פסק זמן איטלקי, חלומות על אגמים ונמלטים

<pאם החשק לאיטליה נמשך אחרי החשבון, ניתן להאריך את המחשבות לכיוון האגמים האיטלקיים, מקלטים של רוגע ונופים פנטסטיים: מושלם כדי לאזן את הגסטרונומיה של קרלוטה. ולסקרנים שאוהבים לגוון אופקים, הנה אגמים מדהימים לחקור באירופה, הסיפור של מסעות ממרילבון מבלי לשחרר את המזלג שלך.